<h1>שו"ת הרשב"א ח"א סימן תמ"ב</h1>
<h2>דף יב.</h2>
ולענין מה שאמרת שנסתפקת בהא דאמרינן בפרק קמא דחולין אמר רב נחמן אמר רב ראה אחד ששחט אם ראהו מתחלה ועד סוף מותר לאכול משחיטתו ואם לאו אסור לאכול משחיטתו, ואית דגרסי(נן) ראה אחד ששחט והלך לו, והביאם לזה מה שפסקו הגאונים ז"ל שאם שחט אחד ולא ידעינן אם יודע הלכות שחיטה אם לאו דאף על גב דקיימא לן דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן אפילו הכי כל היכא דאיתיה קמן בדקינן ליה. וראית שדעת רבותינו נוטה אל הגאונים וכן דעתי נוטה וגם אתה כתבת שאין לזוז מדברי הגאונים ז"ל. אלא למסקנא דאוקימנא מילתיה דרב נחמן לעולם דידיע דלא גמיר וכגון ששחט קמן חד סימן שפיר מהו דתימא מדהא שפיר שחיט האי נמי שפיר שחיט קמ"ל, קשיא לך מדאלומי אלים תלמודא מילתיה אמאי לא אלמיה עוד טפי ולוקמה כגון ששחט קמן חצי סימן ואתחיל לסימן שני שפיר ואשמעינן רבותא טפי דאף על גב דאתחיל אף בשני שפיר ניחוש דילמא גמריה בשהייה או בדרסה ומאי דוחקיה לאוקומה בבהמה אפילו בעוף, ומדלא אוקי הכי מסתפקא לן אי אמרינן בכי האי גוונא מדאתחליה לאותו סימן גמריה שפיר והאי דקאמר מתחלה ועד סוף לאו דוקא או דילמא הוא הדין אפילו היכא דאתחיל סימן שני שפיר חיישינן והיינו דקאמר מתחלה ועד סוף אלו דבריך. ואלו לא אמרת אתה הייתי אומר שאלו דברים ברורים הם דכל שאינו יודע אפילו באמצע שחיטה בין בסימן ראשון בין בסימן שני בין בבהמה בין בעוף חיישינן דילמא לבסוף שהה ודרס ולאו אדעתיה. והא דנקט בהמה ושחט סימן אחד לרבותא נקטיה ולומר דאפילו עשה קמן שיעור שחיטה דעלמא שפיר דהיינו סימן אחד דבעלמא הויא שחיטה גמורה דהיינו לגבי עופות אפילו הכי חיישינן.
